החלטה בתיק ע"מ 2038-10

שני עררים לפניי. הראשון, ערר התביעה הצבאית, במסגרתו התבקשתי להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. וכנגדו, ערר הסנגוריה המכוון כנגד גובה ההפקדה במזומן אשר נקבעה לשחרורו של העורר.

החל מסוף חודש פברואר 10' ועד לסוף חודש יוני 10', ובמספר רב של הזדמנויות יידה המשיב אבנים בצוותא חדא עם אחרים לעבר כוחות הביטחון., כך ייחסה התביעה הצבאית למשיב בכתב האישום אשר הוגש נגדו, כי במהלך ימי השישי בתקופה זו נטל המשיב חלק בהפגנות המוניות תוך שהוא מערב עצמו ביידוי האבנים המתוארים לעיל.

ביהמ"ש אשר דן בבקשת התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, הגיע אומנם למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית היפה לצורך המעצר. יחד עם זאת סבור היה ביהמ"ש, כי לגרסת המשיב יש משקל סגולי מיוחד המצדיק בחינה של חלופת מעצר. משטען המשיב כי פסק מלהגיע להפגנות וממילא איננו מיידה עוד אבנים לעבר כוחות הביטחון, סבור היה ביהמ"ש, כי יש לתת התייחסות מיוחדת לטענה זו וכך עשה. לפיכך, החליט ביהמ"ש על שחרור המשיב ממעצר, תוך הפקדת ערבות כספית במזומן בסך 20,000 שקלים וערבות צד ג' על סך 10,000 שקלים. כאן המקום להבהיר כי אמנם גרסת המשיב היא אשר עמדה בייסוד החלטתו ולבחינת חלופת מעצר. יחד עם זאת, מבהיר גם ביהמ"ש כי גם לספק שמצא בתשתית הראייתית היה מקום לכך. לדעתו, גם נעדר מהתשתית הראייתית פרוט מדויק של העבירות, אופן ביצוען, מרחק, כמות ותוצאות, צירופם של כל אלו הביאה את ביהמ"ש כדי לאפיינו מחדש כבלתי מסוכן וכמי שאין הכרח למעצר.

בחנתי את כל הנטען מכאן ומכאן, הבאתי בחשבון את שורת השיקולים אשר עמדה בפני ביהמ"ש שעה שהורה על שחרורו של המשיב והשתכנעתי כי שגה ביהמ"ש בהערכת הכתובים.

כאמור, הבסיס למעצרו של המשיב מצוי באמרתו של נאג'י עראר, מיום 15.7.10. באותה עת סיפר הנ"ל לחוקריו כי השתתף עם המשיב בזריקות האבנים. תחילה, פתח נאג'י עראר וסיפר כי השתתף ב-12 הפגנות לערך כשהראשונה בסוף חודש פברואר 10'. במהלך ההפגנות מספר הנ"ל כי יידה אבנים לעבר כוחות הצבא שנכחו במקום ולשאלה מי עוד יידה איתו אבנים, סיפר נאג'י עראר כי:

"פתחי חמדאללה רזמק עראר, בן 17. ועלאא עבדאללה שיח חמדאללה סלימאן, בן 19. וג'ודאת נדאל חג'יג'י, בן 19, אחיו חלדון, ג'אד, וחאלד. שלושת אלה השתתפו איתי באופן קבוע בהפגנות והיינו תמיד מיידים אבנים ביחד לעבר כוחות הצבא במהלך ההפגנות."

אין כל ספק כי שגה ביהמ"ש בהבנת הכתובים משקבע כי מדובר בשישה מיידי אבנים שכן הכתובים מתארים שלושה אנשים בלבד כפי שקובע נאג'י עראר במפורש ואילו ציון השמות חלדון, ג'אד וחאלד בא רק כדי לזהות באופן ברור יותר את ג'ודאת חג'יג'י.  ומשהסרנו קושי לכאורי זה לא נותר לנו אלא לקבוע כי הפללת נאג'י עראר את המשיב הינה ברורה לחלוטין ויש בה את הפוטנציאל הראוי לצורך ההרשעה. הסרת הקושי הראייתי אף מחדדת ביתר שאת את מידת מעורבותם של מיידי האבנים והמשיב בתוכם, במהלך ההפגנות הקבועות שהתקיימו בנבי צאלח.

ביהמ"ש דלמטה היה ער להלכה המחייבת מעצר עד תום הליכים משהתגלתה מסוכנות בהתנהגותו של המשיב. משכך ראוי היה כי ביהמ"ש יורה לאלתר על ההכרח במעצר המשיב עד תום ההליכים. משהחליט ביהמ"ש להעדיף את הספק וליתן לו משקל מיוחד לצורך בחינת חלופת המעצר, סבור אני כי נקלע לכלל טעות. הן משום שאין הדברים עולים בקנה אחד עם מה שמסר עד התביעה בהמשך, כי בהפגנה האחרונה בה השתתף היה לפני כשלושה שבועות בערך. והן משום שלא יכולה להיות כל מחלוקת כי שלושה שבועות הפסקה בהשתתפות בהפגנות אשר יידוי אבנים בצידם אין בהם כדי לשמש סיבה אשר מקטינה את מידת מסוכנותו של המשיב.

על כן, משהגיע ביהמ"ש לבחינת חלופת מעצר בנסיבות אלו ומשהורה בסופו של דבר על שחרורו של המשיב, בשגגה עשה כן. לפיכך ומשסבור אני כי לנוכח התשתית הראייתית הלכאורית בתיק מתאפיינת מסוכנותו של המשיב, הדוחה כל חלופת מעצר בעניינו, אין אלא להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

אשר על כן, אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו, למעלה מן הצורך לציין כי בנסיבות האמורות אני דוחה את ערר הסנגוריה.

ניתנה היום, 2 באוגוסט 2010, כ"ב באב התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: הש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: